פסק-דין בתיק ת"א 9601-04-13

בתובענה זו עותרת התובעת למספר סעדים:

האחד, למתן פסק דין הצהרתי שלפיו שטר המשכנתה, התנאים המיוחדים לו והסכם מאוחר להם שנחתם ביום 17.2.13 מבוטלים מחמת הטעיה.

השני, להורות על סגירת תיק ההוצאה לפועל 17-20516-12-1 המתנהל בלשכת ההוצאה לפועל כפר סבא (להלן:-" תיק ההוצאה לפועל") או למתן צו מניעה קבוע המורה לנתבע שלא לנקוט כל הליך במסגרתו.

1.         רקע:

(א)                      התובעת קיבלה בירושה מהוריה את מלוא הזכויות בבית פרטי ברחוב הניצנים 16 בשכונת נווה עוז בפתח תקווה (להלן:-" הבית"), הבנוי על חלקה 66 בגוש 6371, ששטחה 645 מ"ר (להלן:-" החלקה"). על החלקה בנוי גם מחסן שהוכשר למגורים בו מתגורר בנה של התובעת, באשר לבית עצמו- בתביעה נטען כי התובעת מתגוררת בו, אך כפי שיובהר- טענה זו אינה נכונה.

לאחיה של התובעת, מר גדעון ברגר (להלן:-" האח"), העניקו עוד בחייהם ההורים את עסקם, חברת ש.ברגר ובנו בע"מ (להלן:-" החברה").

(ב)                      משך שנים ניהל האח את החברה. בשלב כלשהו נקלעה החברה לקשיים כלכליים עד שניתן נגדה צו להקפאת הליכים במסגרת תיק פירוק 18924-01-10 שנוהל בבית המשפט המחוזי בחיפה. נגד האח ניתן צו כינוס ביום 2.10.11 במסגרת תיק פש"ר 38017-09-11 בבית המשפט המחוזי בחיפה וביום 8.11.12 הוכרז כפושט רגל.

(ג)                        הנתבע, אשר כפי שנטען בכתב התביעה עוסק במתן הלוואות, הלווה לאח כספים. עו"ד מרדכי ווהב (להלן:-" עו"ד ווהב"), שימש ועודו משמש  כבא כוחו. התובעת טוענת בכתב התביעה שהנתבע, אותו לא פגשה מעולם, הגיש בחודש פברואר 2010 לבית משפט השלום בתל אביב תביעה כספית נגד האח, גרושתו, בנו (להלן:-" עומר") והחברה בסך 1,730,619 ש"ח. התביעה הוגשה כאשר החברה היתה כבר בהקפאת הליכים. עוד טרם התקיים דיון או הוגש כתב הגנה, נחתם ביום 14.3.10 הסכם בין הנתבע לבין האח ועומר (להלן:-" ההסכם"), בידיעת עורך דינו של האח, עו"ד יהודה זינגר (להלן:-" עו"ד זינגר"). לפי ההסכם אשר התובעת טוענת כי הוא הסכם פיקטיבי, יינתן פסק דין המחייב את האח לשלם למשיב סך של 2,300,000 ש"ח, עומר יחויב בתשלום סך של 250,000 ש"ח והאח ימציא שטר משכנתה בדרגה ראשונה על הזכויות בחלקה כשהוא חתום על ידי התובעת להבטחת פירעון החוב. עוד סוכם כי הנתבע יעביר לעו"ד זינגר סכום של 200,000 ש"ח לצורכי פרעון חוב לכונס הנכסים שמונה בתיק הוצאה לפועל על הזכויות בחלקה, וכן ימסור הנתבע לאח שני שיקים בגובה 125,000 ש"ח כל אחד וימציא ערבות להבטחת פירעון חובו של עומר בסך 250,000 ש"ח.

(ד)                      כנטען בתביעה, לאחר שנחתם ההסכם פנה האח אל התובעת כדי שתיגש עימו למשרדו של עו"ד זינגר, כדי שיסייע לה להעביר את מלוא הזכויות בחלקה על שמה באמצעות צווי קיום צוואות הוריה וסילוק חובות שמקורם בפעילות החברה. ביום 18.3.10 פנו התובעת והאח למשרד עו"ד זינגר ושם, במהלך החתימה על מסמכי העברת הזכויות על שמה של התובעת, טוענת היא שהוחתמה גם על שטר משכנתה ועל נספח תנאים מיוחדים לשטר המשכנתה, מבלי שהיתה מודעת על מה היא חותמת ומבלי שידעה על חתימת ההסכם בין האח לנתבע. כל שהוסבר לה היה שמדובר בחוב זמני שאמור להיפרע בתוך פחות משלוש שנים וכי הנתבע, שהוא חבר של האח, אף הוסיף והלווה לאח 700,000 ש"ח מתוך יחסי אמון.

(ה)                      לטענת התובעת, עסקינן בהסכם פיקטיבי שלא הוגש לאישור בית המשפט אלא הוכנה פסיקתה תמציתית שנחתמה, בה נכתב שהאח ובנו חבים לנתבע סכום בגובה 2,550,000 ש"ח במסגרת התובענה שהוגבלה לסכום 1,730,619 ש"ח בלבד. התובעת טוענת כי מעולם לא פגשה את הנתבע ולא ידעה שהגיש התובענה או שחתם על הסכם עם האח, ועובדות אלו התגלו לה רק לאחר שנפתח נגדה תיק הוצאה לפועל.

(ו)                        ביום 16.10.12 פתח הנתבע תיק הוצאה לפועל למימוש המשכנתה. לתובעת נשלח טופס אזהרה מלשכת ההוצאה לפועל, אותו העבירה לאחיה שהעבירו לעו"ד זינגר. ביום 17.2.13 זומנה התובעת למשרדו של עו"ד זינגר כדי לחתום על ייפוי כח לצורך ייצוגה בתיק ההוצאה לפועל וכן על "הסכם פשרה" שלפיו מסכימה היא למינוי ב"כ הנתבע ככונס נכסים למימוש המשכנתה תוך מתן אורכה למכור בעצמה את החלקה עד ליום 20.5.13, שאם לא כן ימכור כונס הנכסים את זכויותיה בחלקה. כן הוסכם כי מתחייבת היא למסור את החזקה בחלקה לידי עו"ד ווהב לאחר שוויתרה על זכות המדור וכי החוב יופחת ל-1,516,000 ש"ח בתוספת ריבית בגובה אחוז לחודש (להלן:-" הסכם הפשרה").

(ז)                       התובעת הגישה בחודש אפריל 2013 את התובענה דנן ובקשה לצו מניעה זמני למניעת עשיית פעולות מצד הנתבעים במסגרת תיק ההוצאה לפועל עד להחלטה אחרת. בדיון שהתקיים לפני ביום 14.4.13 נמחק עו"ד ווהב והוסכם כי המשכנתה לא תמומש עד להחלטה אחרת.

לאחר שנחקרו הצדדים ועדיהם והוגשו כל הסיכומים הגיעה העת ליתן פסק דין.

2.            טיעוני הצדדים:

טענות התובעת:

(א)               התובעת עותרת, כאמור, להצהרה על ביטולו של שטר המשכנתה ושחרור החלקה מרישום המשכנתה, וטוענת כי הנתבע עוסק במתן הלוואות וכי הלווה לאח ולעומר סכומי כסף שונים, נתן להם ערבויות בנקאיות וניכה עבורם שיקים, אך מיד כשהבין כי החברה עומדת לפני קריסה כלכלית ולאחר שכבר החלו הליכי פירוק, הגיש ביום 7.2.10, בידיעתם של האח ועומר, תביעה פיקטיבית לבית משפט השלום בתל אביב נגדם, נגד אשתו של האח ונגד החברה שבבעלותם בגובה 1,730,619 ש"ח.

טרם בירור התובענה חתם הנתבע ביום 14.3.10 על ההסכם שלפיו האח ישלם לו 2,300,000 ש"ח, סכום העולה על סכום התביעה. כן ישלם עומר 250,000 ש"ח, ובתמורה תמחק החברה ואשת האח מהתובענה, האח ידאג לרישום משכנתה בדרגה ראשונה על מלוא הזכויות בחלקה השייכת לתובעת, בעלת הזכויות, להבטחת פרעון החוב. עוד הוסכם שהנתבע יעביר לידי עו"ד זינגר סכום בגובה 200,000 ש"ח לפירעון החוב לעו"ד סלפוי, שמונה ככונס הנכסים על הזכויות בחלקה בתיק ההוצאה לפועל. הצדדים להסכם התחייבו לשמור עליו בסודיות.

הסכם זה לא הוגש לאישורו של בית המשפט אלא הוגשה פסיקתה חתומה והכל מתוך מטרה להערים על נושי החברה והנאמן שמונה לה. התובעת הוחתמה, מבלי שפגשה את הנתבע, על שטר משכנתה ועל תנאים מיוחדים לשטר משכנתה שלפיהם ערבה היא לחובה של אחיה באמצעות זכויותיה בחלקה, וזאת מבלי שהיתה מיוצגת על ידי עורך דין, לא הוסבר לה על מה בדיוק היא חותמת ועל קיומה של התביעה. במועד החתימה על שטרי המשכנתה סברה התובעת כי היא חותמת על מסמכים שמטרתם לסייע לה להשלים את רישום הזכויות בחלקה על שמה באמצעות צווי קיום צוואות הוריה וסילוק חובות שמקורם בפעילות החברה. כך הוסבר לה, לשיטתה, על ידי אחיה ועו"ד זינגר.

(ב)               התובעת טוענת עוד שעו"ד זינגר, שהיה כבול להסכם שתוכנו נשמר בסודיות, לא גילה לה אודות התביעה או ההסכם הפשרה וממילא לא הסביר לה על מה מחתים אותה. זאת ועוד. נמסר לה מידע כוזב שלפיו החוב לו היא ערבה הוא חוב זמני שעתיד להיפרע תוך שלוש שנים ומאחר שהנתבע היה בטוח שהחוב ישולם לו הוא אף הוסיף והלווה לאח עוד 700,000 ש"ח. כל שנאמר לה הוא שחתימתה על המסמכים נדרשת לסייע להשלמת העברת הזכויות על שמה ולפירעון חובות החברה שבגינם נרשם צו כינוס על הזכויות בחלקה עוד כשהוריה היו בין החיים.